<h1>שו"ת בעלי התוספות הלכ' מקואות סימן קכ"ה</h1>
<h2>דף סז.</h2>
יש אומרים האי דאמר הכא [ב"ק ס"ז ע"א] דפוסל את המקוה היינו דוקא כגון שהמים נופלין מן הצנור למקוה אבל מן הצנור לקרקע ומן הקרקע למקוה המשכה היא ואינו פוסל את המקוה אם כבר יש במקוה עשרים ואחת סאין מי גשמים כדאמר פ"ק דתמורה [י"ב ע"א].
ופר"ת בספר הישר דג' לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה הלכה למשה מסיני ומדאוריית' הוא, ומייתי ראיה מדתני' בת"כ בפר' ויהי ביום השמיני אילו נאמר מקוה מים יהיה טהור יכול אפילו מילא בכתיפו ועשה מקוה כבתחלה יהיה טהור ת"ל [ויקרא י"א] אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור, מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים משמע דבכולה שאיבה פסולה מדאוריית'. ועוד ראיה דלכל הפחות כולו שאוב דאוריתא מהא דתנן במס' פרה [פ"ו מ"ד] ומייתי בפ"ב דזבחים [כ"ה ע"ב] נתן ידו או רגלו כדי שיעברו מים לחבית פסולין, עלי קנים ועלי גפנים ועלי אגוזים כשרים, זה הכלל דבר המקבל טומאה פוסלין שאין מקבל טומאה כשירין, ואמר בפ"ב דזבחים מנהני מילי א"ר יוחנן משום ר' יוסי בר אבא אמר קרא אך מעיין ובור מקוה מים יהיה טהור הווייתן על ידי טהרה תהא, והאי קרא גבי מקוה כת' ומייתי ראיה מיניה למים חיים אל כלי לגבי פרה, משום דמשמע קרא שכל הוויות יהו על ידי טהרה, ולא על ידי דבר המקבל טומאה. והר"ץ אומר דהאי דקאמר בשמעתי' פוסל את המקוה היינו מדרבנן כדמוכח הא בשמעתי' לקמן דקאמר שאני שאיבה דרבנן והכי נמי משמע בפר' המוכר את הבית [ס"ו ע"א] דפריך התם תלמודא מכלל דשאיבה דאורייתא ומסיק שאני שאיבה מדרבנן. ואו' ר"ץ דאפי' כולו שאוב דרבנן, כדמוכח בתוספתא דמס' מקואות, דתני' בריש פ"ב מקוה שהניחוהו ריקן ובא ומצאו מלא כשר מפני שזה ספק מים שאובין למקוה, אלמא מדקא מכשר ליה משום ספיקא, אלמא כולו שאוב נמי מדרבנן דאי דאורית' לא הוה מכשר ליה ספיקא דאורית', והלשון מוכיח כן דקתני שהוא ספק מים שאובין, וליכא למימר דמיירי כשהיו מים במקוה אלא שהיה חסר, דא"כ הוה ליה למימר מקוה שהניחו חסר ומצאו מלא, ומדקתני ריקן ש"מ משום שהוא ריק לגמרי שאין בו כלל מים, ואפי' הכי מכשרינן ליה מספיקא אע"ג דכולו שאוב הוא, ועוד ראיה מהא דאמר בפ"ק דפסחים [י"ז ע"ב] גבי משקה בית מטבחיא בכלים טמאין בקרקע טהורין, ומפרש התם בקרקע טהורין מאי טעמא משום דחזי להטביל ביה מחטין וצנורות, והתם מיירי בכולו שאוב מדפליג רק בין כלים לקרקע (משום) [משמע] רק שלא יהא בכלי אפילו כולו שאוב כשר בקרקע, ותו דסתם משקה דבית מטבחיא שאובין הן כולן ואפי' הכי אמר התם דחזי להטביל בהן, ועוד ראיה מהא דאמר בפ"ב דמקואות [מ"ג] שני מקואות אחד יש בו מ' סאין ואחד שאין בו, נפל ואינו יודע באיזה נפל ספיקן טהור מפני שיש לו במה לתלות, אלמ' דמטהרין ספק מים שאובין, ומוכח נמי משום דשאיבה דרבנן. ומה שכתב ר"ת דג' לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה הלכה למשה מסיני היינו בתחלה כשאין שם מים כלל, אבל בסוף כשיש בו מים אינן פוסלין אלא מדרבנן, ומייתי ראיה מהא דתנן בפ"ב דמקואות [מ"ד] מהא דאמר ר' אליעזר אומר רביעית מים בתחילה פוסלין את המקוה וג' לוגין על פני המים, אלמא מדהחמיר תחלה טפי מבסוף ש"מ דבתחלה פוסלין מדאורית', ואו' ר"ץ דלא אשכחן בשום מקום דהלכ' למשה מסיני כך, ואפי' אי אשכחן יש לפרשו כמו כל באמת הלכה היא האמור בכמה מקומות בתלמוד כגון ההיא בפ"ק דשבת [י"א ע"א] לא יקרא לאור הנר באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קורין ומפרשי' התם כל באמת הלכה היא. ומפרשי' בירושלמי [שם ה"ג] הלכה משה מסיני היא, אלמא אע"ג דאיסור קרייה גופיה לאור הנר בשבת לאו דאוריתא אלא מדרבנן קאמר עלה הלכה למשה וכו', הכי נמי תפרש' כן. ועיקר פיתרונו הוא דדבר ברור הוא כהלכה למשה מסיני, וכן כת' בפירו' משניות בברית' דחגיגה [ג' ע"ב] צא (ואומר) [ואמור] להם אל תחושו למניינכם כך מקובלני הלכה מרבן יוחנן בן זכאי שקיבל מן הזוגות וזוגות מן הנביאים ונביאים ממשה הלכה למשה מסיני עמון ומואב וכו', מ"מ צ"ל דמדרבנן הוא כמו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית דבריש מסכת חגיגה [שם] שאינו דוקא אלא דבר ברור הוא כהלכה למשה מסיני. והאי (דמחייב) [דפוסל] ר' אליעזר בתחלה ברביעית משום דרביעית הוא שיעור טבילה למחטין ולצינורות וכבר יש פסול מקוה עליהם, ומה שהביא ר"ת ראיה מת"כ דדריש מאך מעיין ובור דשאיבה כולה דאורייתא היא, אומר ר"ץ דההיא אסמכתא בעלמא היא, וכה"ג אשכחן טובא מילי דרבנן דדריש להו בת"כ מקרא כמו מעשר פירות וירק וקיטנית דמדרבנן הוא ודריש לה בסיפרא [ראה פיסקא ק"ה] מקרא, וכן דימוע מוכיח בנדה [מ"ז ע"א] דמדרבנן הוא ודריש לה [קורח פיסקא קכ"א] ממקדשו ממנו [עי' בתוס' נדה שם] וכן אין עולין באילן [עירובין ק' ע"א] שאינו אסור אלא מדרבנן דדריש ליה בת"כ משבתון שבות. וא"ת דמאי טעמא פסלו רבנן שאובה כלל דבשלמא אי אמרת דשאיבה דאוריתא להכי גזרו רבנן בג' לוגין מים שאובין שיפסלו את המקוה גזירה אטו כולו שאוב, ודוקא בג' לוגין גזרו דהוי דבר חשוב שהן ראויין לרחיצת אדם, כדאמ' בפ"ק דשבת [י"ד ע"א] שמתחלה היו טובלין במי מערות סרוחין ונותנין על גביהם ג' לוגין מים שאובין והיו אומרים לא אילו מטהרין אלא אילו מטהרין, אלא כיון דאסקי' דכולו שאוב נמי מדרבנן אמאי גזרו כלל בשאיבה. וי"ל גזירה שמא יטבול בכלי דאפי' למ"ד דאורית' אין טומאה למשקין כל עיקר לטבילה מיהא פסולין בעודן בכלי דמעיין ובור אמר רחמנא שיהא בקרקע.
ואומר רבינו שמשון דשאובה ודאי דאורית' ומה שהביא ר"ת ראיה לדבריו דשאיבה דרבנן מההיא תוספתא דמקואות שהניחו ריקן, אדרבה משם ראיה דמדאורית' היא דקתני התם כשר מפני שזה ספק מים שאובין וחזקת המקואות כשירות (פ') [פי'] חזקה שכשאדם עושה מקוה לטבול בו אינו ממלא אותו מים שאובין אלא מים הכשירים לטבילה, (משום) [משמע] דוקא משום חזקה הוא דכשר, אבל בלא חזקה היה פסול מספיקא דספיקא דאוריתא לחומר', ותדע אומ' דקתני סיפא צנור המקלח למקוה והמכתשת נתונה בצידו, ספק מן הצנור למקוה ספק מן המכתשת למקוה, פסול מפני שהפסול מוכיח, ואם יש בו רוב מקוה כשר מפני שיש ספק מים שאובין, מדמכשיר בשיש רוב מקוה מספק, וטעמ' דאז השאיבה מדרבנן, ומכשרינן ליה מספק, אלמא דמשמע כשאין רוב המקוה שם פסלי ליה מספק דהוי שאיבה מדאורית', כיון שאין חזקת המקואות כאן שהמכתשת היינו הפסול מוכיח שנתונה בצדו, ונוכל לומר ספק' [הוי, ומ"ש מהא דאם יש בו רוב מקוה כשר] וטעמא דאז השאיבה מדרבנן ומכשרי' ליה מספק, אלא דמשום שנפלו מן הצנור למכתשת ומן המכתשת למקוה קודם שיהא שם רוב מקוה ופסול מדאוריתא. ועוד ראיה מהא דתניא התם [ה"ה] שני מקואות אחד שאוב ואחד כשר וטבל אחד בהם מטומאה חמורה ועשה טהרות אותן טהרות תלויות, ומדלא מטהרינ' ליה מספק אלמא כולו שאוב מדאורית'. ועוד תנן במס' מקואות פ"ב [מ"ה] מקוה שיש בו שלש גומות של מים שאובין של לוג לוג אם ידוע שנפלו לתוכו מ' סאה עד שלא הגיעו לגומא שלישית כשר מפרש רבי' שמש' שם דהוה ליה כמקוה שלם דנפלו לתוכו ג' לוגין מים שאובין דלא פסלינהו, ואם לאו פסול משמע דוקא ידוע אבל ספק פסול, וא"כ מדלא קתני אם ידוע שנפלו לתוכו מ' סאה (קודם) [אחר] שהגיעו לגומא שלישית פסול ואם לאו כשר, ש"מ דבמ' סאין שאובין פסול אפי' בלא ידוע דספיקא דאורית' היא. ואומ' רבי' שמש' דמה שהביא ראיה ממשקי בי מטבחיא [פסחים שם] יש בידו כח לדחותה דהא דקאמר התם שהיו בכלים טמאים אע"ג שהם עכשיו בקרקע טהורין דנוכל לומר התם מיירי שהיו כל ה(י)מים בקרקע ובאו לשם מן השמים ולא היו בכלים מעולם ואז דוקא טהורין. ועוד דוחה אותה הר"ר משה מפונטייש דאע"ג דשאיבה דאורייתא אמרי התם בקרקע טהורין משום דהוי הרצפה חלקה, וכי נפלו המים מן הכלי מימשכי על גבי הריצפה והדר אתו לקרקע דאפי' שאיבה גופה כשירה על ידי המשכה כזו. והא דמקשה בהמוכר את הבית [ס"ו ע"א] מכלל דשאיבה דאורייתא דמשמע דליכא שום שאיבה דאורית' מדלא מוקי לה בשאיבה דהויא מדאוריתא היינו משום דקתני סתמא פוסל את המקוה משמע כדקיימ' לן אפי' בשלשת לוגין בסוף, וכן פרשב"ם בהמוכר את הבית דודאי כולה שאיבה דאורית' כההיא דת"כ פ' ביום השמיני דבענ' מקוה ממים מכונסים לכתחילה בלא שאיבה, דאיתקש למעיין דבידי שמים ואפי' אי נפלי בתר הכי שאובין בטלי ברובא, כהך דפ' הערל [יבמות פ"ב ע"ב] נטל סאה ונתן סאה כשר עד [וכו'], א"נ קמא קמא בטל, וגבי צנור נמי המקוה היה עשוי כהוגן ואחר כך קבע שם צנור כדקתני פוסל המקוה מכלל דהוה שם מקוה מעיקרא. ומה שהבאתי מפ"ב דזבחים דבענ' גבי מקוה שיהו כל הוויותיו על ידי טהרה אותו הביא רבי' שמש' כמו כן, ואומ' עוד דאיפשר ודאי דשאיבה על ידי כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה דרבנן הוא שפוסלין את המקוה כדמשמע פ' ראשון דשבת [ט"ז ע"ב] דעיקר קיבול טומאתו הוא (ו)מדרבנן וכיון דבדאורית' הוויתו על ידי טהרה, לא פסלי מקוה מדאורית', והא דשרי התם (בשכיח) [בשוכח] היינו דוקא בהנך כלים, א"נ בכל כלים ולאו בכולו שאוב.
